שינוי התקשורת בין בני האדם.....

השבוע יצא לי לשוחח עם בני הבכור( בן 10), על השעות הרבות בהן הוא מבלה עם חבריו בצ'טים ועם משחקי רשת דרך הפייסבוק המדובר. לא הספקתי לסיים את נאומי הארוך ועיני נתקלה בכתבה בעיתון על "איש השנה" של מגאזין "טיים" לשנת 2010. מי הוא אם לא מארק צוקרברג- יהודי בן 26 שהמציא את פייסבוק.

הכותרת של המאמר הייתה- האיש ששינה את הדרך שבה אנשים מתקשרים ביניהם.

לרגע חשבתי שהמשפט הזה הוא כל כך נכון. אני רואה אצלי בבית איך הילדים מתקשרים אחד עם השני דרך הפייסבוק וגם אם הם במרחק של חדר אחד, האחד מן השני.

דבר נוסף שלכד את עיני היה המספר האסטרונומי של משתמשי פייסבוק בעולם: 575,389,720 !

זה נראה מספר לא אמיתי, אך גם במדינה הקטנה שלנו, המספר בהחלט מכבד את עצמו: 3,102,040 !

בעצם, יותר מחצי מליארד אנשים חיים בעולם שנוצר על ידי מארק צוקרברג.

מארק עצמו, ייסד את פייסבוק מחדרו שבמעונות הקולג' לפני 6 שנים, אך שנת 2010 הייתה השנה שבה פייסבוק הגיע להיקף ענק, הן במספר המשתמשים והן בנוכחות בכל רחבי הרשת. בעצם צוקרברג יצר מן יישות חברתית שהיא כמעט כפולה בגודלה מארה"ב.

המטרה של צוקרברג בשנת 2004, כשהתחיל בגירסתו הנסיונית לקשר בין בני אדם, הייתה ליצור תוכנה המאפשרת לסטודנטים מהרווארד לצפות ברשימת סטודנטים אחרים באוניברסיטה ולתקשר איתם. לפרוייקט זה מארק קרא ה"פייסבוק" והאתר הצליח מאד.

הרשת החברתית שיצר פייסבוק הצליחה גם לאיים על מעמד הבכורה של גוגל באינטרט. הוא סגר אותה בפני מודעות של גוגל והקים מערך מתחרה המאיים לגזול נתח גדול .

האירוניה בכל הסיפור הזה היא בסרט החדש והמצליח שבו מתואר צוקרברג כאדם בעל יחסי אנוש איומים וכישורים חברתיים השואפים לאפס...... איך זה יתכן?!

הנוער של היום זקוק בעצם רק למחשב שמדומה לתמנון רב זרועות, חזק וכוחני לעיתים, שמשגע את הצעירים וגוזל את זמנם.

הדור הוותיק יותר רואה מן הסתם איום בפייסבוק, אך למרות דאבונם וחששותיהם, פייסבוק הוא הפצצה הכי חכמה ברשת.

מהפכת החינוך הטכנלוגי

השבוע קראתי באחד הירחונים כי משרד החינוך, תודה לאל, החליט לנקוט צעד מעודד והקצה סכום
של 260 מ' ש"ח לשנתיים הבאות לקידום החינוך הטכנולוגי.
בשני העשורים האחרונים נפגע מאוד החינוך הטכנולוגי בשל הקיצוץ העקבי בשעות הוראה ובתקציבי הצטיידות.
עקב כך תחזוקת הציוד בבתי הספר הפכה ירודה הציוד התישן וכפועל יוצא מס' התלמידים שפנו לתחום ירד.
החינוך הטכנולוגי, ששימש חלופה הולמת לחינוך העיוני , ירד מגדולתו , ונעלמו אפיקים שהיו פתוחים בפני תלמידים
שרצו לפנות אל החינוך המקצועי.

בכדי להביא לשינוי של ממש סומן תחום זה ע"י שר החינוך מר גדעון סער ומנכ"ל משרדו ד"ר שמשון שושני כיעד מרכזי
של המשרד לשנה זו .אליהם חברו צה"ל ,איגוד התעשינים ואירגון המורים.
במאמר מפורטות תוכניות הגרעין לביצוע והתנעת השינוי .

בשלב זה של קריאת המאמר משהו היה חסר לי .נושא של שיווק התחום בפני בני הנוער. נכון ,שתחום זה מהווה חלופה לתחום העיוני אך כיצד מושכים נער לעסוק בתחום ייצור שחסר את ההילה של תחום ההי - טק? ולא כי הוא לא מתאים לתחום העיוני.
התשובה היא שילוב של טכנולוגיה (פייסבוק,טוויטר וכד') .עצתי לכל המושכים בחוטים היא דברו אל בני הנוער בשפה שהם מבינים ומדברים בינם לבין עצמם. החייאת החינוך הטכנולוגי מעבר לכך שהוא ישמש חלופה לתחום העיוני צריכה להתמקד בכך שתחום
זה ימשוך אליו כמה שיותר תלמידים עם בסיס מדעי-מתמטי מוצק שימשכו את התחום כלפי מעלה.כמו כן, יש לרתום את אירגון המורים ולהחזיר למורים את הניצוץ בעיניים ולתחום את היוקרה הראויה לו.
השימוש ברשתות החברתיות יוביל את התחום ומה שעושה טוב לגופים מסחריים שמנצלים את הפלטפורמה הזו לקשר עם
לקוחות פוטנציאלים יכול להצליח גם בתחום זה.
כמו כן, יש לרתום לנושא תעשיינים גדולים ובעלי שם המבינים את המשמעות שיש לנושא הזה לעתידה של מדינת ישראל.
בכדי לשמר את הנושא שלא יירד מסדר היום הציבורי ובכדי לשמר את המומנטום שנצבר יש לדבר ולהציף את הנושא בכל פלטפורמה אפשרית .

רשתות חברתיות וחינוך

השבוע לכדה את עיני כתבה בנושא רשתות חברתיות וחינוך, הדבר הראשון שעלה לי בראש- "האם ילכו שני עולמות אלו יחד?"
בעידן זה כל אדם יכול לאמר את דבריו ולחוות את דעתו דרך הרשתות החברתיות. פלטפורמת פייסבוק, הרשת החברתית הגדולה בעולם שאליה מחוברים כ- 400 מיליון משתמשים, נעשתה כבר מזמן למקום מנוחתם והירגעותם של בני הנוער ( והגיל של השימוש ברשתות החברתיות רק הולך וקטן). נדמה שהתקשורת של בני הנוער היא המטרה והרשת היא האמצעי.
השאלה העיקרית שנשאלת היא התוכן האינסופי שאליו נחשפים בני הנוער.
הרשת החברתית ממלאה צורך בסיסי של האדם לתקשורת וחיפוש אחר קידמה. גם אני חשבתי שלשלב חינוך בתוך רשת חברתית זה ניגוד מוחלט, אך רשת פייסבוק מאפשרת למשל פתיחת פרופיל תחום וייעודי למשתתפי הקבוצה בלבד. ניתן לשלוח קישורים לאתרים שיכולים לסייע להרחיב תחומי דעת, דרך שימוש במדיה כפורום ועד לפלטפורמת פירסום תמונות(למשל מטיול שנתי).
חייבים להפנים ולהבין שהטכנולוגיה כבר כאן ותלמידינו היקרים משייטים להנאתם בקלילות רבה בתוך הרשתות החברתיות. לנו, המחנכים השיוט של ילדינו היקרים נראה לעיתים כתפל ולא מובן, אך אם ניצוק לתוכו תוכן בדמות יצירת מרחב תחום של דיאלוגים ומשימות מכוונות נעשה את השימוש ברשת למבוקו קצת יותר. חייבים להבין כי התגובות בזמן אמת עושים כל מטלה לחוויתית ביותר. כך למעשה נוצרת מערכת לא פורמלית התומכת בלימודים הפורמליים שבכיתה.
כמו בכתבה, גם אני חושבת שהשילוב בין החינוך לבין הרשתות החברתיות הוא חדש יחסית, ולכן הוא עדיין בתחום של ניסוי ולעיתים גם טעייה, תהייה והסקת מסקנות.
עצם הצעידה בדרך וההתנסות היומיומית היא חלק מהחוויה.
יש לציין שהעולם העסקי (בנק לאומי, סוכנויות נסיעות ותיירות, קוקה קולה וכ"ו) מנצל את הרשתות החברתיות בתחום השיווק שכן החשיפה שם היא גדולה ולא ניתן להתעלם מנתח שוק .אנו עדים לכך שברוב מודעות הפירסום הלוגו של "פייסבוק" ו"טויטר" מופיע.
מריה מונטסרי, מייסדת שיטת מונטסרי לחינוך תארה לפני כמאה שנה - " משחק הוא הדרך של הילדים ללמוד את מה שלא
ניתן ללמד אותם".

התחלת איסוף החומר לעבודת הסיום....

לאחר לבטים ארוכים, שינויים לא מעטים ומחשבות ארוכות לתןך הלילה...., הגענו סוף כל סוף להחלטה משותפת, אני וורד שותפתי לעבודת הסיום, בה נבדוק עמדות מורים כלפי הטמעת שינוי טכנולוגי.
חשוב לציין, כי שתינו עובדות בבתי ספר 6 שנתיים שונים וכי לשתינו הוכנסה השתכנת מחשב חדשה לניהול המידע מכל מחשב ההמחובר לאינטרנט בשם "סמארט סקול".
אני בטוחה כי למורים רבים יהיה קשה לקבל שינוי טכנולוגי( עם כל הטוב שיש בזה.....ויש הרבה).
כמו כן, אני בטוחה כי למורים הצעירים בצוות, יהיה קל יותר לקבל את השינוי הטכנולוגי ( בבית ספרי , ישנם 3 מורים שעושים את שנת הסטאג' במקביל לתפקידם בבית הספר ובכל ההפסקות הם מחוברים מיידית אל הפייסבוק), לעומת מורים ותיקים שההטמעה תהיה קשה יותר עבורם.
כמו כן, יש קשר למיומנות של המורה ביישומי המחשב. ככל שהמורה עבר יותר השתלמויות בתחום המחשב, התמודדותו תהיה קלה יותר.
אני חושבת שהטכנולוגיה כיום, מאפשרת לנו המורים, להרחיב את מקור הידע של תלמידינו .
בעבר, אחריות הלמידה הייתה חד כיוונית- המורה מעביר את החומר לתלמידים או שמפנה אותו לקריאת ספרים.
כיום, הטכנולוגיה אומרת ששינוע המידע אינו חד כיווני- גם התלמידים עצמם יכולים ליצור מידע.
לכן, כדי שנצליח ללמד את תלמידינו- ילדי שנות ה-2000 , עלינו לשתף פעולה בתור הצוות החינוכי המוביל ולשלב את המחשב באופן מושכל. המחשב הינו חלק נכבד משיעורינו, לכן צריך לתכנן את השיעורים ביעילות תוך הלימה לטכנולוגיה החדשה.
אך, בסופו של דבר, אני חושבת שישנה התלהבות מנושא ה"תקשוב" באופן כללי, וכפי שכל שינוי נעשה בשלבים, גם השינוי בהטמעת תוכנה חדשה או שיטת לימוד חדשה ילווה לבטח בחששות, חוסר ביטחון- הן אישי והן מערכתי.
בעידן זה שבו כולנו חשופים ליישומי המחשב הרי שלא ניתן לפסוח על:
א. עידן המחשב תופס תאוצה, מודעות רבה. ("אם אתה לא שם, אתה לא קיים").
ב. מחירי המחשב יורדים עם השנים, כך שקרל יותר לרכוש אותם.
ג. הדור הצעיר הופך להיות "דור המחשבים העתידני", שהוא מתוחכם יותר, מבין יותר וחשוף לשינויים המהירים שקורים בתיקשוב. זו גם הסיבה שהדור הצעיר בעל מוטיבציה גדולה יותר לתיקשוב ולכל שינוי טכנולוגי ואילו ה"מבוגרים" יותר, שזמינותם למחשב הייתה נמוכה יותר, מעונינים פחות בשינוי הטכנולוגי המתבקש.
ד. השימוש בטכנולוגיית התיקשוב מרחיבה את יכולות ההוראה ויוצרת אפשרויות חדשות ללמידה.

גם אני, בחדשים האחרונים, חווה שינויים טכנולוגיים. מדרכי ההוראה המסורתית שבה נקטתי לאורך שנות עבודתי, התחלתי להעביר חלק מן השיעורים בעזרת ה"תקשוב" המתבקש...
בכיתה ט' אני מלמדת בהקבצות א' את נושא הפונקציות וקריאת גרפים. עד השנה נהגתי לשרטט גרפים לא פשוטים על הלוח, שאף פעם לא יצאו מדוייקים כמו שבשרטוט. השנה בחרתי להעביר לתלמידי את נושא קריאת הגרפים דרך הלפ- טופ, בו הקרנתי לתלמידים מספר רב של גרפים ויכולנו לראות אותם בהגדלה ולדון עליהם.
עצם העובדה שאני נכנסת עם לפ-טופ לכיתה זה כבר שינוי עצום עבורי.
לכן, אני מסוקרנת מאד להכין את עבודת הגמר בנושא זה של השינוי הטכנולוגי, כי אני מרגישה חלק מהפרוייקט שחווה את תהליך השינוי שגם עבורי הוא כלל לא קל ופשוט, אך מסקרן ומפתה.....

השחיתות בישראל אויבת הדמוקרטיה

מדי שבוע אנו מתבשרים על פרשית שחיתות הקשורה לנבחרי צבור. זה מוזר קצת שבמדינה השואפת לשמור על יושרה ולהתנהל
בשקיפות בשלטון הציבורי , רואים נבחרי הציבור את טובתם האישית מעל לציבור הבוחר אותם.
אך מה שמדאיג באמת הינה העובדה שאנחנו מגלים אדישות כלפ המצב. במאמר בעתון הכלכלי "דה מרקר" שדן בתופעה הזו בעקבות פרסום "מדד תפישת השחיתות העולמי " דורגה ישראל במקום ה- 22 מתוך 33 במשך החמש שנים האחרונות .
נתון זה לכאורה מראה על יציבות ויש סיבה לשמוח ,אך לא כך הדבר. בפועל, הנתון מראה שאין אנו שואפים להשתפר אלא למדנו לחיות עם התופעה השלילית הזו.הביטוי "האדישות הורגת" נכון במקרה זה . היא הורגת את הדמוקרטיה ואת שלטון החוק. ואנו,
הציבור עומדים מנגד ולא עושים כלום בנדון אלא מחכים לאיזשהוא שומר סף שיבוא לטפל ולמגר את התופעה.
אנו חיבים להתעורר ומהר.יש לשפוט את איש הציבור לא לפי ההשיגים שהוא מציג, אלה לפי התנהלות נבחר הציבור. עלינו לשאול את עצמנו האם נבחר הציבור מתנהל בשקיפות ובצורה אתית? מי שמתנהג כך ראוי לזה שנבחר אותו ומי שלא ראוי לעונש של סילוק מהזירה הציבורית.
רשויות האכיפה בישראל חיבות לשים דגש על אכיפת חוקים ותקנות, שכל מטרתם היא שמירה על יושרה ושקיפות.
הרשות לאיסור הלבנת הון שהיא גוף מודיעני שאוסף כמות מידע עצומה על תנועות כספים משתמשת בתוכנות מתוחכמות
ובמומחי מחשוב על מנת לעקוב אחר תנועות כספיות מורכבות.

הציבור צריך לנצל את הרשתות החברתיות על מנת להשפיע על דעת הקהל ולהעיר את הציבור מהאדישות.

"אסור לתת לשחיתות להתפשט במדינה ואסור לנו להיות אדישים למצב .

כתה חכמה- יתרון או חסרון (ההמשך...)

הוראה מקוונת יעילה בכיתה מבוססת על שילוב מחשב, מקרן, תקשורת לאינטרנט ולוח חכם. מכלול היוצר סביבת למידה המזמנת לילדים ולמורים חווית למידה אינטראקטיבית ואטרקטיבית כאחד. לצד עמדת המורה המקוון הכולל את הלוח האינטראקטיבי, התלמידים יושבים עם מחשבים בהם ניתן להשתמש במהלך השיעור.

באמצעות הלוח החכם המורה יוצר דיאלוג דינמי עם התלמידים בתהליך שבו המורה והתלמיד שותפים בתהליך של הצגת מידע, עריכתו ועדכונו.

בעבר כתבתי בלוג על ה"לוח החכם" ועל הכתה החכמה שצוות בית הספר היסודי של ילדיי התכוון להוציא לפועל ועל התנגדויות ההורים לכיתות חכמות.

השבוע שוב קבלנו מנשר בו רוצים להזמיננו לישיבת בנושא ה"כיתה החכמה" שתהיה בבית הספר בשנת הלימודים תשע"ב.

אין ספק כי פרוייקט הכיתות החכמות הינו חלק בלתי נפרד מהתפיסה הטכנולוגית המואצת שחלה בעולם כולו, אשר מציבה את לימודי המדעים, המחשב והטכנולוגיה בסדר עדיפות גבוה.

זוהי בעצם מהפכה פדגוגית אשר צפויה לשנות את פני ההוראה ואת חווית הלימוד בבית הספר, הן מבחינת המורים והן מבחינת התלמידים.

ישנם הרבה יתרונות שאותם אפשר לכתוב כשמדברים על "כיתה חכמה":

א. שינוי פרדיגמת ההוראה.

ב. לקדם את למידת החקר והחשיבה מסדר גבוה.

ג. חסכון.

ד. אטרקטיביות.

ה. התאמה אישית.

ו. חוויתיות.

ז. זמינות המידע.

ח. חזון- לוח חכם, הינו אמצעי המעודד את השימוש בטכנולוגיות לימודיות ומעודד רמות גבוהות של עניין וחשיבה בין קבוצות התלמידים.

ה"לוח החכם" הוא בעצם לב ליבה של הכיתה, מאפשר מגוון רחב של פעולות: המידע שירשם עליו ישמר במחשב המחובר אליו, ניתן להדפיס את חומר השיעורים ולשלוח ישירות את החומר למחשבי התלמידים בכיתה או לתיבות הדואר שלהם.

אחרי מחשבה רבה בנושא, ולאחר שרשמנו לפנינו את כל היתרונות לצד החסרונות, הגעתי לכמה תובנות אישיות הנושא ( אני חייבת לציין כי עשיתי שיעורי בית הנושא ה"כיתה החכמה"):

א. צריך לדעת להשתמש באופן יעיל והולם בפרוייקט הרגיש הזה ששמו "כיתה חכמה".

ב. ההתנגדות לשימוש בהוראה הפרונטלית בנימוק שזמנה עבר, היא הנחה שגוייה מכיוון שאם ננצל את היתרונות הרבים של ההוראה הפרונטלית , לצד חלופות בדרכי הוראה שונות , ניתן למלא מגוון גדול של צרכי לומדים ולמידה. לכן, לדעתי עלינו להמשיך את ההוראה הפרונטלית, אבל להוסיף לתוכה דרכים יעילות שיתאימו אותה לרוח הלמידה בסביבת למידה עדכנית.

ג. המורה שעליו הוטלה המשימה לשלב הוראה פרונטלית לצד הוראה אינטראקטיבית חייב לקבל גיבוי מלא ותמיכה מצד המנהל , כמו כן לקבל תמיכה מקצועית ומענה לקשיים שצצים בדרך.

ד. המורה חייב לדעת לנצל את כל שימושיו של הלוח החכם ולא כמו היום, המורים עדיין בחיתולי הרעיון ורובם מנצלים רק 20% מיכולות הלוח החכם.

לצערינו, הלוח החכם, הינו ה"חכם" היחיד כרגע שיודע את כל הפעולות שהוא מסוגל לעשות.....

כך הורדו המורים לשפל המדרגה......

השבוע, כשחזרתי מיום לימודים ראשון של הסמסטר האחרון, תפסה את עיני כתבה מרכזית בעיתון הארץ שכותרתה: "כך הורדו המורים לשפל המדרגה". יוסי שריד חשף כי 54% מהמורים המועסקים על ידי המדינה מרוויחים פחות מהשכר הממוצע במשק. עוד עולה מהנתונים, כי כ-12,500 עובדי הוראה נאלצו לקבל בשנה שעברה השלמה לשכר מינימום. השיעור הגבוה ביותר של עובדי מדינה המרוויחים פחות מהשכר הממוצע במשק בעבור מישרה מלאה נרשם במערכת החינוך.

שכר המורים בישראל נחשב גם לנמוך מבחינה בינלאומית. על פי דו"ח החינוך האחרון שפורסם לפני כחודשיים ע"י ארגון ה-OECD , השכר השנתי של מורים בבתי ספר יסודיים, לאחר 15 שנות ותק, מסתכם ב-19868 דולר, לעומת הממוצע הבינלאומי- 39426 דולר בשנה. מורה מתחילה בישראל מרוויחה כ-5500 ש"ח. מורים חדשים במערכת טוענים כי השכר שהם מקבלים היום, אל מול הקשיים בכיתה ובהתחשב בשעות העבודה הנוספות אחרי סיום הלימודים, הוא רחוק מלהיות ראוי ומכבד.

בעקבות נתונים אלו, החינוך בישראל עולה לראש הדאגה, המורה בישראל יורד לשפל הדרגה, ככה יעשה לאנשים שהמדינה רוצה ביקרם.

לכן, בעקבות השיעור הראשון שעברנו בסמסטר זה עם ד"ר יפה בן עמי, בו יפה דיברה על מטרות החינוך האוניברסליות ועל מערכת החינוך במאה ה-21 ( יכולות ללמוד ולהתפתח, יכולת ללמוד כל הזמן, מעבר ממיומנויות קוגנטביות שגרתיות אל מיומנויות אנליטיות ואינטראקרטיביות לא שגרתיות וכו'").

לקראת סוף השיעור, הגב' יפה דיברה על פינלנד:

1.מדינה שבה ב-15 השנים האחרונות המורים לא שבתו כלל, המורים מרוצים מעבודתם.

2.בפינלנד התקבלה החלטת ממשלה בה החינוך נמצא בראש סדר העדיפויות( האם גם בישראל זה כך?!)

3. המורה נחשב ע"י הממשלה כגורם ראשון במעלה, יש רק למורים תכניות העדפה, מענקים, תנאי עידוד כדי שהטובים ביותר יבואו להוראה.( האם אי פעם מורה מצטיין במדינתנו שהביא את תלמידיו ל100% בגרויות קבל מענק מהממשלה?!)

4. המדינה מתנהלת בשיטתיות ובעקביות. אין תחלופה של שלטון, של שרי החינוך. רציפות שלטונית ורציפות במערכת החינוך.

( האם נוכל לזכור את כל שרי החינוך שהתחלפו במדינתינו במהלך ה-15 השנים האחרונות?!)*.

5. חתירה מתמדת להישגים.(אופק חדש נועד להעלות את השגי התלמידים, על ידי שעות פרטניות שהמורה נותן לתלמידיו, אך נשכח פרט חשוב מאד. הכיתה עודנה מונה כ- 40 תלמידים. איך תלמיד ממוצע במדינתנו יכול לקבל מענה בזמן השיעור?!).

המשאלה שלי היא לא לקבל את כל התמלוגים שיש במדינות אחרות, אלא לתת למורים במדינת ישראל, העובדים כל כך קשה בשגרת היום-יום, להיות מתוגמלים כראוי על עבודת הקודש שלהם.

פתיחת שנת הלימודים התשע"א.....

כן, האחד בספטמבר הגיע ונגמרה לי שנת השבתון כל כך מהר. אני חוזרת ללמד! בתחילת כל שנה אני מתרגשת מחדש והשנה עוד יותר. עברתי מקום עבודה לבית ספר בראשון לציון הקרוב יותר לביתי. הגעתי עם חששות וקיבלתי כמובן חינוך כיתה. הפעם כיתה ז'.... שגם הם מתחילים דרך חדשה. בהכרות הראשונית שלי עם צוות מחנכות ז' ועם צוות מתמטיקה , הצגתי את עצמי ואת היותי סטודנטית לתואר שני במגמת תיקשוב. שמתי לב שהרבה מורים ששומעים תיקשוב די נלחצים מכל המגמה החדשה של שילוב התיקשוב בחינוך.

היום, במבט לאחור, גם אני לפני תחילת לימודי ואף בסימסטר הראשון והשני הייתי סקפטית מאד לגבי שילוב התיקשוב בחינוך, אך היום אני מבינה ובטוחה כי אין דרך אחרת וזו היא הדרך הנכונה לתלמידים ולעידן בו אנו חיים!
אני יודעת שהגישה החופשית למידע שהאינטרנט מאפשר פועלת לקידום שווין ההזדמנויות וגם מעצימה את יכולתם של כל בני האדם באשר הם, להשפיע על הסביבה שלהם. אך עדיין חייבים לצאת מנקודת הנחה כי מעמדו של המחשב וכל הרשתות החברתיות רק ילך ויתעצם. בני הדור הצעיר שלנו מחפשים כל הזמן להרחיב את הקשרים החברתיים שלהם. חכמת אנשי החינוך היא לנצל את התענינותם בטכנולוגיה זו ולהעצים אותם דרכה.

אך, לצערי הרב, במחשבה שנייה קו הזינוק של כולם איננו זהה ולכן אין סיכוי שכולם יגיעו יחד לקו הגמר.( זוהי נקודה אקוטית שצריך לקחת בחשבון). כמו כן, קו הזינוק של המורים גם איננו זהה. בעצם תפקידו העיקרי של המורה ה"מקוון" הוא להכיר לתלמידים את העולם המקוון של כל הטכנולוגיות החינוכיות עם כל הפוטנציאל הטמון בהם. אך, פרט למשוגעים לדבר, כל המורים, כולל מנהלי בתי הספר- מרוצים מהמצב הקיים. ולכן, תהליכי ההוראה והלמידה ברשת ממשיכים להתנהל ברובם באופן מסורתי.

לצערי הרב, גם בעיתון "ידיעות אחרונות "של חג ראש השנה, פורסמה כתבה על תמונת מצב מדאיגה של החינוך בישראל. עדיין משקיעים פחות בכל תלמיד, דוחפים מספר רב של תלמידים לתוך כל כיתה ושכר המורים נותר כשהיה- מביך.
הדו"ח השנתי של OECD מציב את מערכת החינוך הישראלית במקום נמוך במיוחד בין מדינות המערב. שר החינוך טוען מנגד כי הנתונים אינם מעודכנים, אך הדו"ח העדכני משקף נקודה כואבת מאד.
מנגד, מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שמשון שושני, הכריז על תוכנית להתאמת מערכת החינוך למאה ה- 21.
בבסיס התכנית עומדות שתי הנחות יסוד:
1. כל ארגון שאינו מתאים עצמו למציאות נדון לניוון ולכישלון. לדבריו, "מערכת החינוך חייבת להתחדש ולהתאים עצמה למציאות מסביב והמציאות היא טכנולוגיות חדשות.
2. יש להשלים את התכנית, לפחות ברובה בפרק זמן קצר ושעליה להיות גמישה וניתנת לשינויים על פי המציאות המשתנה.

לטענתו, בתי ספר פורצי דרך בתחום התיקשוב יזכו לתקציב בלתי מוגבל.

למרות המצב העגום של מדינת ישראל יחסית לעולם, יש לי תחושה שהמושכים בחוטים מבינים כי חייבים לעשות מעשה.
נקווה שהתיקשוב בחינוך יהיה פריצת דרך ויגרום לעלייה ברמת המבחנים הבינלאומיים וישפר את מעמדה ותדמיתה של ישראל בעולם.

כיתה מתוקשבת, היתרון שהפך לכשלון........

שבועיים לפני תום הלימודים בבית הספר היסודי של בני הבכור, העולה לכיתה ה', קבלנו מכתב שהועבר לנו ע"י בננו ובו נכתב כי יו"ר ועד ההורים הבית ספרי הצליח לאחר מאמצים רבים לתקשב את שכבת ה' ולרכוש לפ- טופ אישי לכל תלמיד במחיר אטרקטיבי ובכך להפוך את הלמידה בשכבת ה' בבית הספר ללמידה מתוקשבת (בנוסף הוכנס לוח חכם לכל השכבות הגבוהות בבית הספר).
הרעיון על פניו נראה קורץ ואדיר. הילדים הפרטיים שלנו ילמדו בכיתות מתוקשבות ובעצם יהוו את הפיילוט ללמידה המתוקשבת.
לא עברה שעה מרגע שקבלתי את המכתב וממטרי טלפונים של הורים מודאגים החלו להתקשר(מכיוון שאני חברה בוועד הכיתה)ולפרט מדוע אסור לנו להסכים לקבל את ה"חלום" המתוקשב.
למרות שבתחילה מאד התלהבתי מהרעיון, ובייחוד לאחר שבחרתי ללמוד את לימודי התואר השני במגמת תיקשוב הסיבות של חבריי ההורים נראו לי הגיוניות מאד.
הסיבות המרכזיות שההורים המתנגדים העלו הן:
1. התכנית עדיין איננה מגובשת דיה והמורים עדיין אינם קבלו את ההכשרה הנדרשת לכך. מורי בית הספר לא עברו כל השתלמות לגבי הפיכתם ל"מורה מתוקשב".
2.רמות הקרינה בכיתות. (קבוצה גדולה של הורי ה"היי טק" טענו שאין מערכת למינון הקרינה בבית הספר, דבר ההופך את הכיתה למכבש קרינה).
3.הילדים לא ידעו לכתוב.
4. בעיות ראייה עתידיות.
5. המחשב הנייד כבד לסחיבה יומיומית על גבם של הילדים.

קבוצה לא מעטה של הורים אמרה את דבריה בפני הנהלת בית הספר והתגובה הראשונית הייתה שלא יכריחו אף הורה ותלמיד לרכוש מחשב בניגוד לרצונו. הורים שמסרבים לרכוש מחשב נייד לבנם, ירכשו ספרי לימוד כרגיל ולא תהיה כל בעיה.
כשהועלה הפיתרון הזה של ההפרדה כביכול, בין ילדי ה"מחשבים" לבין ילדי ה"ספרים", חשתי באותו הרגע כי חייבים לעצור במיידיות את כל התהליך הנ"ל עד שימצא פתרון הולם לכל התלמידים.
איך יתכן כי בתוך כיתה אחת קבוצה של תלמידים תופרד מן הקבוצה השנייה ובכך יווצר לחץ עצום על התלמידים ה"לא מתוקשבים" שמרגישים בעצם שהם לומדים עם לוח, גיר וספרי לימוד בגלל שהוריהם מתנגדים להתפתחות הטכנולוגיה והם בעצם יגיעו לביתם בתום כל יום לימודים וילחצו את הוריהם שאינם מסכימים כרגע לשינוי טכנולוגי זה.
לדעתי, להיות בסיטואציה מסוג זה , זהו דבר הכבד מאד על גבם של הילדים הצעירים הללו.
לאחר מספר שיחות של הנהלת בית הספר עם נציגי הורים המבינים בתחום הוחלט להשהות את התכנית המתוקשבת במהלך השנה הבאה ולבדוק את האפשרות של שילוב התכנית בעתיד כשיהיו תנאים טובים יותר ואמצעים פדגוגיים הולמים יותר.
אין לי עדיין תשובה האם נקטנו בצעד הנכון או שמא החמצנו את ה"מציאה" שנפלה לידינו?!

האם יש לפקח על התוכן המפורסם ברשתות החברתיות?

תוך צפייה במהדורת החדשות, התעוררה אצלי דילמה בעקבות הכתבה על עדן אברג'יל והעצורים הפלסטינאים הכפותים. הבנתי עד כמה פירסום תמונות, שלכאורה אמורות להיות בדף פרטי, זלגו לעיני כל העולם ושוב הביאו את ישראל לעין הסערה העולמית. שטות רגעית של חיילת סיבכה את ישראל ברמה מדינית.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3938253,00.html

קישור למקרה המצער של פירסום התמונות הקשות לצד חיוכה של החיילת.

הדילמה המתעוררת היא: מצד אחד הרעיון של מינוי "אח גדול" לרשתות החברתיות מנוגד לעיקרון שרשתות אלו קמו עליו והוא חופש הביטוי לפרסם, להביע ולכתוב כל מה שרוצים וליצור מכנה משותף בין אנשים סביב כל העולם- חזון ה"כפר הגלובלי".

מצד שני , לא אחת אנו נתקלים בפירסום תמונות של בני נוער בסיטואציות שונות והענקת משמעות שונה ומעוותת למציאות וכך נגרם נזק בלתי הפיך לאותם בני נוער.

המקרה שהזכרתי בתחילת הפוסט מעמיד את ישראל כיום בסיטואציה בינלאומית קשה שמערך ההסברה מתקשה להתמודד איתה ואילו העיתונות הערבית משתמשת בה כדי להראות לעולם שוב שצה"ל אינו צבא הומניטרי.

לדעתי יש לקיים הסברה , בעיקר לבני נוער על הפירסום בפייסבוק. להבהיר להם שלכל דבר שהם מפרסמים ישנן השלכות, ולעיתים ההשלכות הן השלכות הרסניות ולכן צריך תמיד להפעיל שיקול דעת לפני שמקליקים על לחצן הפרסם.

לדעתי, יש לשלב שימוש נכון בפייסבוק או בכל רשת חברתית בתכנית הלימודים של בני הנוער ולידע אותם במקרים אמיתיים שקרו בעקבות פרסומים נמהרים שפורסמו ללא שיקול דעת ואת ההשלכות שקרו בעקבות הפירסום.

כמורה בחטיבת הביניים אני חושבת שבני הנוער אינם מודעים מספיק ל"סכנות" הנמצאות בכל הדבר האדיר הזה של התפשטות הטכנולוגיה ובכך צימצום המרחק הגיאוגרפי בין המדינות.

מייסדי הרשתות החברתיות הציבו לעצמם מטרה שהיא לחבר בין כל האנשים בעולם ולכן הם לא יכולים לפקח על התוכן הנכתב כי זו לא המטרה שלשמה הוקמה הרשת החברתית.

והדילמה האם להטיל פיקוח על התוכן המפורסם ברשתות החברתיות עדיין בעיצומה!(האם בכלל ניתן להטיל פיקוח?!).

הבלוג- פלטפורמה להעברת מסרים

הבלוג הוא אחד ממאפייניה של תרבות האינטרנט.
הבלוג הוא אתר אינטרנט שבו נכתבות רשומות {פוסטים}, העוסקות בחוויות, חדשות ומאמרים אשר תכניהם גלויים לגולשי האינטרנט לשם קריאה ובדרך כלל גם לתגובה.


מאז שהתחלתי לכתוב ולקרא בלוגים נוצרה אצלי הרגשה של שיתוף, אם כי לא מההתחלה. בתחילת התהליך לא הרגשתי מחוברת אל הבלוג שלי , אלא רק מחוייבת לכתוב בו. היום, אני מתחילה להרגיש שייכות אל הבלוג שלי ואף להנות לכתוב בו ולהגיב לחברותיי.

הבלוג הוא בעצם מן יומן אישי שבו אני חולקת את דיעותיי עם חברותי ללימודים ואף מקבלת לעיתים תגובות לפוסטים שאני מפרסמת.

אני רואה בבלוג אמצעי להתקשרות עם קהל יעד אליו ארצה לפנות.

כמורה למתמטיקה, אני מקווה למנף אמצעי זה כדי לקבל ולהעביר תכנים לימודיים בקהילת המורים או בקהילת מורים- תלמידים של בית הספר בתחום המתמטיקה.

אם ניקח את עולם העסקים, נראה שהבלוג הפך ל"במה" שבה הלקוחות יכולים לבוא בקשר , אפילו עם מנכ"ל החברה.

לדוגמא, מנכ"ל בנק לאומי, הגב' גליה אלבין מאור, בחרה בפלטפורמה אישית זו של הבלוג כדי להתבטא בנושא הסרת מועמדותה לדירקטוריון הבנק ולא כמצופה על ידי כינוס מסיבת עיתונאים ומסירת הודעה:



http://www.leumiblog.co.il/galia_maor



הילרי קלינטון השתמשה בבלוג להעברת השקפותיה הפוליטיות.



הקלות הזו שבכתיבת הפלטפורמה, בעצם משחררת מן הכותבים את הצורך לעסוק בצד הטכני, ומאפשרת לכתוב ולפרסם בקלות תכנים מקוריים. לא צריך לכתוב HTML ולא להבין במחשבים, אלא מפעיל יומן הרשת נדרש לספק רק את התוכן הרלוונטי עבורו.



לסיכומו של נושא הבלוג עבורי:

אני חושבת שהבלוג הוא מעין "מסע אישי" הלוקח אותך לטיולים בכל מיני מקומות בעולם, גם כשפיזית אתה נמצא בתוך החדר הפרטי שלך. פעם, כתבתי את כל חוויותיי וכל "הסודות הקטנים" שלי בתוך יומן אישי עם מפתח קטן (אני בטוחה שלכולם היה את היומן הזה....), כתבתי בו לאורך כל בית הספר היסודי והתיכון. לצערי הרב, אינני יודעת היכן נמצא יומן זה היום, למרות שניסיתי לחפשו אין סוף פעמים בבית הורי. ואילו הבלוג, מכיוון שהוא זמין מכל מקום ומקום, גם כשאהיה במקום שונה מאתמול, אוכל לקרא ולראות מה עבר עלי ביום הקודם , לראות את ההתפתחות שלי ואיך למדתי מ"טיוליי השונים" ומניסיונותיי.

הבלוג הוא בעצם מסע פנימי עצמי השונה מאדם לאדם.

הממשק לקראת סיומו.....

כבר תארתי עד כמה הכנת הממשק רצינית, דקדקנית ומצריכה חשיבה אינסופית על כל פרט ופרט. אך לא תיארתי לעצמי שלהכין ממשק משלי זה הרבה הרבה יותר קשה מלאמץ משחק לימודי שחוקיו כבר מוכרים.... אך חובת הקורס, היא כמובן, להכין ממשק משל עצמינו. הממשק שבחרנו להכין עוסק בנושא האחוזים, הכנתי מצגת מענינת ומפורטת על המשחק. המצגת הוכנה לאחר חשיבה אינסופית על כל שלב משלבי המשחק. לאורך כל הכנת הממשק חשבתי על השגת המטרות של הממשק והאם הוא עונה על הציפיות. בנוסף למשחק הלימודי עצמו, הכנו סיפור מסגרת שימשוך את התלמידים לשחק במשחק ולכן חשבנו על "קוסם ההתאמות" שרק לאחר שיצליח לפצח את 4 השלבים של המשחק הוא יהפוך ל"קוסם ההתאמות".כמובן, שהמטרה הראשית של המשחק היא לצרכי הוראה, אך ללא עניין במשחק, התלמידים לא ירצו לשחק במשחק. כמובן, ש4 הרמות שתוכננו בממשק, הן רמות בעלות דרגת קושי עולה, מכיוון שללא אתגר לא תהיה לתלמיד מוטיבציה לשחק. ה"אתגר" נוצר גם על ידי המטרות המשחקיות הברורות. כמובן, שהמשוב לכל התאמה והתאמה במשחק הוא מיידי, התלמיד רואה שבצע טעות ומתקן אותה מיידית.
כשחשבתי שהכנת הממשק כבר מאחורינו, הגיע "מסמך האפיון" שזהו מסמך מפורט מאד המתייחס לכל מסך ומסך בממשק. המסמך מתייחס לכל פרט, ולו הכי קטנטן בכל מסך שהכנו.כאן נכנסים לתמונה תפקידיהם של ה"גרפיקאי" שהוא בעצם בונה התכנת ושל ה"מתכנת" שהוא בעצם אחראי על האינטראקציה וכמובן של ה"מתכנן" שהוא בונה את הטקסטים ואומר מה הוא רוצה להשיג באינטראקציה הזו. ממסך למסך תפקידיהם של הגרפיקאי ושל המתכנת נראו לי פתאום כל כך דומים, והרבה פעמים נוצר מצב ששניהם עושים בעצם את אותה הפעולה. דבר שבהתחלה נראה פשוט, הפך להיות מורכב מאד ומבלבל. ואז, התחלנו ללכת לפי רצף השקפים, עברנו שקף שקף והתייחסנו לגרפיקאי ולמתכנת בו זמנית ולא יצרנו הפרדה ביניהם. דבר זה הקל עלינו וכך הבנו את התפקידים המדוייקים של כל אחד. בסיומו של התהליך, אני מאד מקווה שהצלחנו לחשוב על כל הפרטים הקטנים הנדרשים להפוך את הממשק למשחק אינטראקטיבי מושך ומלמד בו זמנית, אני מקווה שהפכנו למידה של נושא לא פשוט במתמטיקה ללמידה חוויתית.

ההתנסות הראשונה שלי בויקי...

במסגרת הקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה- היבטים בינלאומיים" נתבקשנו לבצע משימה דרך הויקי.ניתן לנו מאמר בשם:"The development of virtual education: a global perspective'. כל אחת מאיתנו (6 בנות) לקחה חלק מהמאמר ותרגמה אותו. החלק אותו אני תרגמתי היה מעניין מאד ועסק בפיתוח המהיר של הטכנולוגיה והפיתוחים הטכנולוגיים כשמנגד ישנם מעט מאד מוסדות וירטואליים. חוסר השוויון בין שני האספקטים האלו יוצרים את הבעיה העיקרית של שילוב התיקשוב במוסדות החינוך.כמו כן, הוזכרה קוראה שהיא הדוגמא הבולטת ביותר להתפתחות וירטואלית ומשמשת מודל חיקוי למדינות רבות בגין הצלחתה המשגשגת בחינוך. לאחר שתרגמנו את המאמר הייתה בינינו התלבטות , כיצד לענות על השאלות שניתנו לנו דרך הויקי: האם כל אחת מאיתנו תגיב לשאלה אחרת או שכולנו נגיב לכל השאלות במקביל. בחרנו באפשרות השנייה , בה כל אחת תגיב לכל השאלות שהיא מעונינת לענות עליהן. בדיעבד, הסתבר שבחרנו בבחירה הנכונה וכי זאת מטרת הויקי המובהקת, כל אחת מאיתנו הוסיפה משל עצמה וביחד נוצרה התמונה השלמה. בעצם מטרת הויקי היא לאפשר לכל משתתף להוסיף, ליזום, ליצור ולשנות וכל זאת בחינם. אני חייבת לציין כי הייתה לי תחושה של "כל הקודם זוכה" במטלה זו וכשידעתי איזו שהיא תשובה מיהרתי לענות עליה כי הייתה מן תחושה שאם לא אענה בזמן מישהי אחרת אולי תקדים אותי.................... אך למרות תחושה מסוימת של תחרותיות, גיליתי גם תוכנה נפלאה ומענינת, תוכנה שמשתנה בקצב מהיר וגורמת לי התענינות וסקרנות להמשך הפעילות... נכנסתי מספר פעמים לענות על השאלות במהלכה של המשימה מכיוון שפעילות זו יצרה אצלי רצון להמשיך ולהגיב ולהתחדש.

הסרטון בו צפיתי ביוטיוב בנושא הויקי גרם לי להבין מדוע כל כך הרבה אנשים בוחרים בטכנולוגיה זו ולמה טכנולוגיה זו עדיפה למשל על "מיילים". מקווה שתהנו מהצפייה.

עיצוב ממשק - דבר לא פשוט.....

במסגרת הקורס של עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות, נתבקשנו להכין ממשק מתחום התוכן שלנו. בחרנו כמובן במתמטיקה , חשבנו להכין ממשק בנושא אחוזים, הנחשב לנושא מאיים ולא ידידותי עבור התלמידים.
הממשק אותו נתבקשנו להכין הוא בעצם המעטפת המאפשרת להפעיל את האובייקט הממחושב. ה"מעטפת" היא המתווכת בין התלמיד למחשב. לא ידעתי בהתחלה עד כמה קשה להכין את ה"מעטפת" הזו. כמה החלטות צריכות לבוא לפני התוצר הסופי. כאשר בראש הרשימה עומד התלמיד ובעצם אני אמורה לראות הכל דרך עיניו של התלמיד. בנוסף, יש להתחשב בשיקולים פסיכולוגיים, רגשיים וקוגנטיביים.
בממשק אמורים להיות הסברים קלים ומפורשים אל התלמיד. ולכן שינינו את ההסברים כבר מספר פעמים, כי היו עמוסים מדי ולא תמציתיים. גם את הממשק עצמו שינינו מספר פעמים, על מנת שהמשחק יהנה ממשחק זורם ולא משחק "נמרח" ומייגע. בתחילת הדרך, חשבנו לעשות בכל שלב 20 הרכבות שונות של אחוזים. ולאחר התכנון הבנו כי עוד לפני סיום 20 ההרכבות התלמיד כבר התייאש ולכן הורדנו בכל שלב את מספר ההרכבות ל-10.
כמו כן, במסגרת הקורס קראתי את המאמר "עזרים ללמידה במולטימדיה מבוססת מחשב":
averM, R.E.&Moreno, R.2002. Aidsto computer- based multimedia learning. Learning and Instruction
המאמר עוסק במחקר שקבע כי סביבות למידה מתוקשבות מציעות מקום מפגש פוטנציאלי לשיפור הבנתו של התלמיד. על ממציאי הממשק לחשוב ביסודיות על המצאת ממשק היוצר למידה משמעותית, בהסברים מינימליים ובתמונות נלוות. לכן, הרגשתי כי נפלה עלי עבודה בכלל לא פשוטה!!!!!
איך אצליח ליצור ממשק שיכבוש את לב תלמידי ויעזור להם להבין את נושא האחוזים ביסודיות?!
האם ההמשק שניצור יקדם בעצם את הלמידה של תלמידינו ויהפוך אותה ללמידה אקטיבית מועילה?
המאמר הבהיר לי כמו כן, עד כמה חשוב הפן הויזואלי של הממשק, הערוץ הויזואלי הוא הערוץ שבעצם, מושך את עיניו של התלמיד והוא זה שיוצר את הגירוי הראשוני ולכן בהכנת הממשק אני חושבת על גירוי זה.
כמו כן, הבנתי כי השלב הראשון בתכנון עיצוב ממשק הוא קודם כל הכנת שיעורי בית, מיפוי היכולות העיקריות והתחומים המרכזיים אותם אנו רוצים להציג.
עד כה, העברתי את שיעורי המתמטיקה בכיתותי , בעיקר דרך המודל המילולי, תוך הסברים רבים ושרטוטים על הלוח, בעקבות לימודי במכללה, אני מבינה כי הדרך אל העולם המתוקשב היא בלתי נמנעת ואף מחייבת כל מורה מן המניין לחשוף את תלמידיו אל העולם הזה. מקווה כי הממשק יהיה מהנה ויעיל. מבטיחה ליידע אתכם.
בעקבות חיפושי להכנת ממשק מסקרן, נתקלתי במצגת המסבירה כיצד להפוך אתר למותג מבריק. לפניכם המצגת:

http://barilan.aggas.co.il/

להתראות בהמשך.

משחקים אינטראקטיביים

בתקופה האחרונה, מאז התחלתי את לימודי במגמת התיקשוב, נתקלתי במגוון "משחקים אינטראקטיביים". נוכחתי להבין כי המשחק כמשחק תורם לפיתוח מיומנויות: הן בתחום הפיזי- מוטורי והן בתחום הקוגנטיבי."הדמייה"הינה חיקוי המציאות, ההדמייה הינה מודל דינמי המתאר שינוי מצבים לאורך זמן.בעקבות שנים של הוראת מתמטיקה בחטיבות הביניים, אני נתקלת בקושי רב אצל תלמידים רבים מנושאים מגוונים בתחום המתמטיקה והגיאומטריה. במסגרת הקורס של פרופ' רונן מיקי, שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים, קראתי מאמר מרתק בשם "חוויה אופטימלית"בסביבות למידה מתוקשבות ללימוד מתמטיקה (FLOW)(מירי כהן-דרור, יגאל רוזן) ווהמאמר פשוט מספר על התופעה של המוטיבציה הנמוכה ללימוד מתמטיקה. ושאלת המחקר הייתה: האם "סביבות מתוקשבות" מצליחות ליצור "חוויה אופטימלית" בחינוך מתמטי?


חוויה אופטימלית הינה חוויה בה המתנסים חשים ריכוז והנאה, הנעה פנימית ומחויבות לפעילות בה הם מרגישים מעורבים. מאחר וחוויה זו כה מהנה, אנשים נוטים לחזור על הפעילות אשר הסבה תחושה זו.


כמובן ישנם 4 מימדים המאפיינים את יצירת החוויה:


1. מטרות ברורות, חוקים ברורים ומשוב מיידי.


2. איזון בין דרגת האתגר לדרגת הכישורים.


3. הרגשה של יכולת להיות בשליטה, כאשר ישנם חוקים ברורים.


4. מיזוג של הפעולה עם המודעות. שלב בו הפעילות הופכת לחוויה.


ההתנסות שלנו עם קבוצת המחקר הקטנה בקרב תלמידי כיתות ו' וגם ההתנסות הפרטית שלי עם ילדי בן ה-10 בנושא משחק אינטראקטיבי בתחום האחוזים גרמה לי להבין את גדולת השימוש במשחקים אינטראקטיביים ככלי לימודי בעל ערך מוסף המגוון את הלמידה המסורתית. כמו כן, באופן חד משמעי אני ראיתי בקרב כל מתנסי המחקרון איך עלתה להם המוטיבציה ללמידה ובכך הייתה הנעה פנימית של הילדים להמשיך ולעבוד.

מוסדות וירטואליים

השבוע נתבקשתי לקרא בקורס שילוב טכנולוגיות תיקשוב בהיבטים בינלאומיים של ד"ר חגית מישר- טל, מאמר העוסק בשילוב של טכנולוגיות מידע בתחום החינוך וניצול פלטפורמה זו כדי להגיע לשכבות החלשות שאינן יכולות להרשות
לעצמן מבחינה כלכלית עקב מעמד סוציואקונומי נמוך להשתלב באוניברסיטאות ובמוסדות חינוך . המושג "וירטואלי" ששגור
בפי כולנו ומשמש אותנו למעשה מחביא מאחוריו את כל אותן מערכות טכנולוגיות להעברת מידע . במאמר הכותבת
מעודדת שימוש במערכות "וירטואליות" בתחום ההשכלה ושיתוף ידע דרך מערכות אלו. למרות שהמרחב האינטרנטי מכיל
אינסוף תכנים לימודיים שנכתבו ע"י אנשי מקצוע מתוך רצון לשתף בידע ולהפרות את התחום בו הם עוסקים ע"י הוספת
דעות אחרות מוסדות החינוך הותיקים נוטים להתעלם מכך ונצמדים לתוכניות הלימוד ולתכנים המסורתיים שנתגבשו עוד
ביסוד מוסדות אלו יכול להיות משיקולי יוקרה וכ"ו. הדרך להגיע לשכבות החלשות היא דרך ייסוד מוסדות וירטאלים
שבהם יהיה דו שיח בין סטודנט לסטודנט, בין מרצה לסטודנט . מערכי השעור יהיו מפורסמים באתרים היעודיים לכך תהיה
אינטרקציה בין המשתתפים בקורס . נכון שצריך שתהיה יד מכוונת שתבקר את התכנים ותדאג לכך שיהיו מהימנים . במאמר
הופתעה הכותבת במיעוט השימוש במערכות אלו ובתחומי הלימוד שעושים שימוש במערכות לימוד מרחוק . כדוגמא, הביאה
המחברת את קוריאה כמדינה שבה נושא החינוך והפצתו גם לשכבות החלשות עלה לראש סדר העדיפויות , מדינה שהחזון
בה הפך למציאות בעזרת חקיקה מזורזת ושילוב של טכנולוגיות מידע פרי פיתןח מקומי על מנת להגיע לכמה שיותר תלמידים
ןלפתח בהם מיומנות למידה וענין בתחום הנלמד. מדינה שבה 97% מכח העבודה הינם בעלי השכלה אקדמית.
http://www.korean-emb.org.il/Invest.html
אני חושבת שיש מקום לשלב למידה מרחוק ולהשקיע בפריפריה ובאוכלוסיות חלשות. היום, שהמידע על כל נושא פתוח ונגיש
ותעשיית ההי-טק בעזרת "הראש היהודי" ממציאה לנו פטנטים טכנולוגים יש להשקיע בכיוון אבל עם בקרה של אנשי מקצוע
לגבי התכנים הנלמדים.

סמסטר שלישי בפתח....

התחלנו בשבוע שעבר את הסמסטר השלישי....וזה מאד מרגש אותי. עצם העובדה שעברנו כבר שני סמסטרים, והאמת שדי מהר.... ביום רביעי שעבר יצאנו מכל קורס והתחלנו לשמוע שוב את כל המטלות, הדרישות, המבחנים וגם בחנים. האמת זה נראה די קשה ומאיים, אבל אני בטוחה שנעמוד בזה בכבוד.
אתמול קרה לי דבר מאד מאד מעניין ואולי זה מה שהביא אותי שוב לידיעה שבחרתי במסלול הנכון לתואר השני. בני הבכור חזר מבית הספר אתמול ונתן לי לקרא מנשר. בני מסיים כיתה ד, בבית הספר "יסוד המעלה" בראשל"צ. במנשר היה רשום ששנה הבאה כיתתו עוברת לעבוד עם לפטופיםץ נרכוש לכל ילד לפטופ ואין צורך ברכישת ספרי לימוד יותר. ואז חשבתי לעצמי: הנה, זה מגיע אלי הביתה ואי אפשר להימלט מזה. הילד שלי, שיש לו שליטה מדהימה במחשב בקרוב יוכל ללמד אותנו על נפלאות המחשב....ואז חשבתי לעצמי: כמה טוב שאני נמצאת במגמה של תקשוב! סמסטר קל ומהנה לכולם.

חווית החיפוש באינטרנט...

נתבקשנו לקרא 4 מאמרים אקדמיים בנושא משחקים מתוקשבים. בחיפושי אחר משחקים מתוקשבים, אני חייבת לציין שהשיעור האחרון של גילה, שפר את ידיעותי בחיפושים אחר מאמרים רלוונטיים. החיפוש נראה לי פחות מאיים כשיש לי את נקודות הציון המתאימות למציאת מאמר אקדמאי.
שני המאמרים בשפה "שלנו" , בעברית, היו מענינים ואפילו מרתקים בחלקם.
כשהתחלתי לקרא את המאמרים באנגלית, היו לי לא מעט חששות בהתחלה, ובאמת נעזרתי במילון לאורך כל המאמרים.
כשהתחלתי להיכנס לתוך עולם המאמר והבנתי את נושא המאמר , אפשר לומר שאפילו נהנתי מקריאתו ונסחפתי, פתאום ראיתי שהשעה כבר הרבה אחרי חצות......
מקריאת המאמרים הבנתי ששילוב המשחקים בלמידה זהו דבר בלתי נמנע ואטרקציה מדהימה שמתאימה בעצם לילדים בכל הרמות הלימודיות.

נהנתי במיוחד לקרא את המאמר הבא:can educational computer games help eucators learn about the psychology of learning mathematics in children

KAMRAN SEDIGHIAN AND ANDISHE SEDIGHIAN

DEPARTMENT OF COMPUTER SCIENCE; THE UNIVERSITY OF BRITISH COLUMBIA

VANCOUVER; B.C.V6T 1ZA; CANADA

העידן המתוקשב

בוקר טוב!
רציתי לשתף אתכם בחוויה שעברתי השבוע.
כפי שאתם כבר יודעים, אני מורה למתמטיקה בחטיבת ביניים. אני מלמדת הרבה שנים חקירת פונקציות. הרבה אנשים ששומעים שאני מורה למתמטיקה , אינם מבינים איך ??? האם לא קשה ללמד נושאים כאלה???
בשבילי זו חוויה! אני אוהבת את המקצוע ונהנית ללמד מתמטיקה. אף פעם לא משעמם לי ללמד את הנושאים הללו, אפילו שכל שנה אני מלמדת אותם מחדש.
במסגרת קורס זה נתבקשנו, אני ושותפתי ורד, ליצור יחידת לימוד מתוקשבת בנושא חקירת פונקציות. הדבר שנראה לי כל כך פשוט בדרך הלימוד בה אני מלמדת כבר שנים, הפך לרגע למשהו בלתי מוכר וקצת מאיים. ישבתי שעות מול המחשב, גלשתי באינטרנט וניסיתי למצוא חומרי עזר רלוונטים. החיפוש לא תמיד נשא פרי ולעיתים הרגשתי שאני נכנסת כמו למעיין מעגל קסמים שמוציא אותי לאחר שעות של חיפושים לאותו המקום. אני חייבת לומר שכשמצאנו דבר מסויים, שמחתי כל כך , כאילו גיליתי איזו תגלית ענקית.
במקצוע המתמטיקה אינני חוששת ואני יודעת שגם אם אתקל בקושי, אוכל להתגבר עליו. בתחום התקשוב, אני עדיין קצת חוששת, ולעיתים נאלצת להעזר בדור הצעיר שבשבילו כל עניין המיחשוב הוא יומיומי ופשוט. אני מקווה שבעתיד הקרוב אחשוב אחרת ולא אסתכל על המחשב כדבר לא מוכר , אלא כחבר שעוזר ותורם לי לעבודתי היומיומית.
המשך יום נעים לכולם.

ברוכים הבאים

שלום לכולם!
מזל שישנה חופשה כזו...שאפשר לפתוח בה בלוגים :)
מסתבר שהשד אינו כל כך נורא,
תודה לנעמי על ההסבר ב- youtube .
אשמח לארח אתכם כאן....תכתבו הרבה..
חג שמח וכשר.
זו הפעם הראשונה בחיי שאני פותחת בלוג ועבורי זה לא כל כך פשוט להתחבר לכל עניין המדיה.
אני מקווה שבעקבות התהליך הזה, אתגבר על המכשול ואולי אף אתחבר לסוג התקשורת הזו.