זה בדיוק הדבר אותו אני מרגישה לרגל סיום לימודי התואר השני שלי. אפשר לומר, כי תקופה לא קלה בחיי הסתיימה, לעיתים אף די מטורפת ואני נמצאת כעת בפתחה של התחלה, בפתחו של שינוי בחלקת עבודתי הצנועה..... השינויים שעברו עלי במהלך הלימודים היו מלווים בחששות לא מעטים לאורך כל התקופה- אך אין לי כל ספק כי אכן השינויים חלחלו בי!!!!
בתחילת לימודי, הוראתי בכיתה הייתה פרונטלית בלבד, אך כמובן שניסיתי להכניס עניין בלמידה על ידי מקרים ותיאורים מן החיים האמיתיים. היום ישנם כבר מספר אתרים קבועים בהם אני נעזרת בהוראתי בכיתות חטיבת הביניים וכן אני גם נוהגת להפנות את תלמידי הבוגרים יותר לעזרה באחד מאתרים אלו. אני מרגישה את השינוי דופק על דלתי ויודעת שאתן לא להיכנס לאט אך בטוח. דוגמא אחרונה מהיום לשינוי התפיסה שלי היא: פעם ראשונה במשך שנות עבודתי הראיתי מצגת של משוואה ריבועית(פרבולה) ולא שרטטתי אותה על הלוח ( בכשרוני אף פעם אינה יוצאת מדויקת). התלמידים כל כך התרגשו לראות את הפרבולה וכיצד היא נוצרת שלב אחרי שלב והרגשתי כי הפנימו לגמרי את הנושא.
לגבי הבלוג השבועי אותו הייתי צריכה לכתוב בכל שבוע ושבוע, לעיתים הרגשתי סירבול וקצת הרגשה של תהייה ומחשבה לגבי "מה אכתוב השבוע????". היום אני יכולה לומר שכתיבת הבלוג בשבילי הפכה ממטלה לאתגר. היו מספר פוסטים שכל כך הזדהיתי איתם והתלהבתי לכתוב עליהם ואף ציפיתי לתגובות מחברותיי -שאכן הגיעו.
מצד אחד לווה אותי הקושי לאורך כל לימודי התואר השני( בפן המשפחתי- 3 ילדים קטנים, בפן המקצועי- מורה ומחנכת בתיכון העובד תחת הרפורמה החדשה של אופק חדש ובפן הלימודי- הלימודים התובעניים לעיתים, העבודות והמטלות השבועיות), אך היום במבט לאחור אני מרגישה מאושרת שהתחלתי בצעד אמיץ זה של הלימודים.( אני חייבת תודתי לורד חברתי שסחפה אותי אל ההרפתקה הזו....), אני מלאת תחושת סיפוק ונחת מכך שעמדתי במשימה למרות הכל......
אני חייבת את תודתי הגדולה לורד חברתי שבזכות כושר השכנוע המסיבי שלה התחלתי את לימודי התואר השני וגם סיימתי אותם. ללא השכנוע , קרוב לודאי שלא הייתי מתמודדת עם התואר השני. כמו כן, על העזרה והתמיכה, האכפתיות והלמידה המשותפת במחיצתה.
תודה נוספת לכל החברות שהכרתי שרק רצו לעזור בכל הזדמנות ולתמוך בכל רגע נתון. הכרתי הרבה "בני אדם".
תודה נוספת וגדולה לד"ר גילה קוורץ, שבראש ובראשונה הייתה קשובה לאורך כל הדרך, נעתרה לעזור בכל משבר נתון ודלתה תמיד היתה פתוחה בפנינו.
בחרתי לסיים את הפוסט הזה בדבר קטן שכתבתי מהלב:
הבנתי שאין קיצורי דרך לשום מקום שכדאי להגיע אליו-
גם אם נתקלתי באיזה קושי משולב.
לנסות להפיק את המירב מן הטוב, למלא את הכוס באופטימיות לרוב.
יהיו אשר יהיו האתגרים והקשיים שיציבו בפניך החיים, זכור תמיד להביט אל ראש ההר.
בעצם, השכנוע הפנימי הוא זה שמניע את הדברים ומאפשר כל שינוי, כל העזה רצינית מתחילה מבפנים.
זה אפשרי, באמת אפשרי, בחירה של בן אדם יכולה לפתוח בפניו התחלה חדשה,
אין חלומות בלתי אפשריים, זוהי תחושתי החדשה שאותי מלווה.
היום לאחר שנתיים של לימודים לצד עבודה הבנתי כי התהילה האמיתית, שייכת לנו, כל האמהות שלמדו ושקדו לצד גידול הילדים הפרטיים,
לכן, התהילה בהחלט מגיעה לנו על האומץ, ההעזה, הרצינות , ההתמדה ,הדבקות במטרה ומעל הכל הביטחון בעצמינו והאמונה.
בהצלחה בהמשך.
