מדי שבוע אנו מתבשרים על פרשית שחיתות הקשורה לנבחרי צבור. זה מוזר קצת שבמדינה השואפת לשמור על יושרה ולהתנהל
בשקיפות בשלטון הציבורי , רואים נבחרי הציבור את טובתם האישית מעל לציבור הבוחר אותם.
אך מה שמדאיג באמת הינה העובדה שאנחנו מגלים אדישות כלפ המצב. במאמר בעתון הכלכלי "דה מרקר" שדן בתופעה הזו בעקבות פרסום "מדד תפישת השחיתות העולמי " דורגה ישראל במקום ה- 22 מתוך 33 במשך החמש שנים האחרונות .
נתון זה לכאורה מראה על יציבות ויש סיבה לשמוח ,אך לא כך הדבר. בפועל, הנתון מראה שאין אנו שואפים להשתפר אלא למדנו לחיות עם התופעה השלילית הזו.הביטוי "האדישות הורגת" נכון במקרה זה . היא הורגת את הדמוקרטיה ואת שלטון החוק. ואנו,
הציבור עומדים מנגד ולא עושים כלום בנדון אלא מחכים לאיזשהוא שומר סף שיבוא לטפל ולמגר את התופעה.
אנו חיבים להתעורר ומהר.יש לשפוט את איש הציבור לא לפי ההשיגים שהוא מציג, אלה לפי התנהלות נבחר הציבור. עלינו לשאול את עצמנו האם נבחר הציבור מתנהל בשקיפות ובצורה אתית? מי שמתנהג כך ראוי לזה שנבחר אותו ומי שלא ראוי לעונש של סילוק מהזירה הציבורית.
רשויות האכיפה בישראל חיבות לשים דגש על אכיפת חוקים ותקנות, שכל מטרתם היא שמירה על יושרה ושקיפות.
הרשות לאיסור הלבנת הון שהיא גוף מודיעני שאוסף כמות מידע עצומה על תנועות כספים משתמשת בתוכנות מתוחכמות
ובמומחי מחשוב על מנת לעקוב אחר תנועות כספיות מורכבות.
הציבור צריך לנצל את הרשתות החברתיות על מנת להשפיע על דעת הקהל ולהעיר את הציבור מהאדישות.
"אסור לתת לשחיתות להתפשט במדינה ואסור לנו להיות אדישים למצב .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה