שכר המורים בישראל נחשב גם לנמוך מבחינה בינלאומית. על פי דו"ח החינוך האחרון שפורסם לפני כחודשיים ע"י ארגון ה-OECD , השכר השנתי של מורים בבתי ספר יסודיים, לאחר 15 שנות ותק, מסתכם ב-19868 דולר, לעומת הממוצע הבינלאומי- 39426 דולר בשנה. מורה מתחילה בישראל מרוויחה כ-5500 ש"ח. מורים חדשים במערכת טוענים כי השכר שהם מקבלים היום, אל מול הקשיים בכיתה ובהתחשב בשעות העבודה הנוספות אחרי סיום הלימודים, הוא רחוק מלהיות ראוי ומכבד.
בעקבות נתונים אלו, החינוך בישראל עולה לראש הדאגה, המורה בישראל יורד לשפל הדרגה, ככה יעשה לאנשים שהמדינה רוצה ביקרם.
לכן, בעקבות השיעור הראשון שעברנו בסמסטר זה עם ד"ר יפה בן עמי, בו יפה דיברה על מטרות החינוך האוניברסליות ועל מערכת החינוך במאה ה-21 ( יכולות ללמוד ולהתפתח, יכולת ללמוד כל הזמן, מעבר ממיומנויות קוגנטביות שגרתיות אל מיומנויות אנליטיות ואינטראקרטיביות לא שגרתיות וכו'").
לקראת סוף השיעור, הגב' יפה דיברה על פינלנד:
1.מדינה שבה ב-15 השנים האחרונות המורים לא שבתו כלל, המורים מרוצים מעבודתם.
2.בפינלנד התקבלה החלטת ממשלה בה החינוך נמצא בראש סדר העדיפויות( האם גם בישראל זה כך?!)
3. המורה נחשב ע"י הממשלה כגורם ראשון במעלה, יש רק למורים תכניות העדפה, מענקים, תנאי עידוד כדי שהטובים ביותר יבואו להוראה.( האם אי פעם מורה מצטיין במדינתנו שהביא את תלמידיו ל100% בגרויות קבל מענק מהממשלה?!)
4. המדינה מתנהלת בשיטתיות ובעקביות. אין תחלופה של שלטון, של שרי החינוך. רציפות שלטונית ורציפות במערכת החינוך.
( האם נוכל לזכור את כל שרי החינוך שהתחלפו במדינתינו במהלך ה-15 השנים האחרונות?!)*.
5. חתירה מתמדת להישגים.(אופק חדש נועד להעלות את השגי התלמידים, על ידי שעות פרטניות שהמורה נותן לתלמידיו, אך נשכח פרט חשוב מאד. הכיתה עודנה מונה כ- 40 תלמידים. איך תלמיד ממוצע במדינתנו יכול לקבל מענה בזמן השיעור?!).
המשאלה שלי היא לא לקבל את כל התמלוגים שיש במדינות אחרות, אלא לתת למורים במדינת ישראל, העובדים כל כך קשה בשגרת היום-יום, להיות מתוגמלים כראוי על עבודת הקודש שלהם.
