הממשק לקראת סיומו.....

כבר תארתי עד כמה הכנת הממשק רצינית, דקדקנית ומצריכה חשיבה אינסופית על כל פרט ופרט. אך לא תיארתי לעצמי שלהכין ממשק משלי זה הרבה הרבה יותר קשה מלאמץ משחק לימודי שחוקיו כבר מוכרים.... אך חובת הקורס, היא כמובן, להכין ממשק משל עצמינו. הממשק שבחרנו להכין עוסק בנושא האחוזים, הכנתי מצגת מענינת ומפורטת על המשחק. המצגת הוכנה לאחר חשיבה אינסופית על כל שלב משלבי המשחק. לאורך כל הכנת הממשק חשבתי על השגת המטרות של הממשק והאם הוא עונה על הציפיות. בנוסף למשחק הלימודי עצמו, הכנו סיפור מסגרת שימשוך את התלמידים לשחק במשחק ולכן חשבנו על "קוסם ההתאמות" שרק לאחר שיצליח לפצח את 4 השלבים של המשחק הוא יהפוך ל"קוסם ההתאמות".כמובן, שהמטרה הראשית של המשחק היא לצרכי הוראה, אך ללא עניין במשחק, התלמידים לא ירצו לשחק במשחק. כמובן, ש4 הרמות שתוכננו בממשק, הן רמות בעלות דרגת קושי עולה, מכיוון שללא אתגר לא תהיה לתלמיד מוטיבציה לשחק. ה"אתגר" נוצר גם על ידי המטרות המשחקיות הברורות. כמובן, שהמשוב לכל התאמה והתאמה במשחק הוא מיידי, התלמיד רואה שבצע טעות ומתקן אותה מיידית.
כשחשבתי שהכנת הממשק כבר מאחורינו, הגיע "מסמך האפיון" שזהו מסמך מפורט מאד המתייחס לכל מסך ומסך בממשק. המסמך מתייחס לכל פרט, ולו הכי קטנטן בכל מסך שהכנו.כאן נכנסים לתמונה תפקידיהם של ה"גרפיקאי" שהוא בעצם בונה התכנת ושל ה"מתכנת" שהוא בעצם אחראי על האינטראקציה וכמובן של ה"מתכנן" שהוא בונה את הטקסטים ואומר מה הוא רוצה להשיג באינטראקציה הזו. ממסך למסך תפקידיהם של הגרפיקאי ושל המתכנת נראו לי פתאום כל כך דומים, והרבה פעמים נוצר מצב ששניהם עושים בעצם את אותה הפעולה. דבר שבהתחלה נראה פשוט, הפך להיות מורכב מאד ומבלבל. ואז, התחלנו ללכת לפי רצף השקפים, עברנו שקף שקף והתייחסנו לגרפיקאי ולמתכנת בו זמנית ולא יצרנו הפרדה ביניהם. דבר זה הקל עלינו וכך הבנו את התפקידים המדוייקים של כל אחד. בסיומו של התהליך, אני מאד מקווה שהצלחנו לחשוב על כל הפרטים הקטנים הנדרשים להפוך את הממשק למשחק אינטראקטיבי מושך ומלמד בו זמנית, אני מקווה שהפכנו למידה של נושא לא פשוט במתמטיקה ללמידה חוויתית.