הבלוג הוא אחד ממאפייניה של תרבות האינטרנט.
הבלוג הוא אתר אינטרנט שבו נכתבות רשומות {פוסטים}, העוסקות בחוויות, חדשות ומאמרים אשר תכניהם גלויים לגולשי האינטרנט לשם קריאה ובדרך כלל גם לתגובה.
מאז שהתחלתי לכתוב ולקרא בלוגים נוצרה אצלי הרגשה של שיתוף, אם כי לא מההתחלה. בתחילת התהליך לא הרגשתי מחוברת אל הבלוג שלי , אלא רק מחוייבת לכתוב בו. היום, אני מתחילה להרגיש שייכות אל הבלוג שלי ואף להנות לכתוב בו ולהגיב לחברותיי.
הבלוג הוא בעצם מן יומן אישי שבו אני חולקת את דיעותיי עם חברותי ללימודים ואף מקבלת לעיתים תגובות לפוסטים שאני מפרסמת.
אני רואה בבלוג אמצעי להתקשרות עם קהל יעד אליו ארצה לפנות.
כמורה למתמטיקה, אני מקווה למנף אמצעי זה כדי לקבל ולהעביר תכנים לימודיים בקהילת המורים או בקהילת מורים- תלמידים של בית הספר בתחום המתמטיקה.
אם ניקח את עולם העסקים, נראה שהבלוג הפך ל"במה" שבה הלקוחות יכולים לבוא בקשר , אפילו עם מנכ"ל החברה.
לדוגמא, מנכ"ל בנק לאומי, הגב' גליה אלבין מאור, בחרה בפלטפורמה אישית זו של הבלוג כדי להתבטא בנושא הסרת מועמדותה לדירקטוריון הבנק ולא כמצופה על ידי כינוס מסיבת עיתונאים ומסירת הודעה:
http://www.leumiblog.co.il/galia_maor
הילרי קלינטון השתמשה בבלוג להעברת השקפותיה הפוליטיות.
הקלות הזו שבכתיבת הפלטפורמה, בעצם משחררת מן הכותבים את הצורך לעסוק בצד הטכני, ומאפשרת לכתוב ולפרסם בקלות תכנים מקוריים. לא צריך לכתוב HTML ולא להבין במחשבים, אלא מפעיל יומן הרשת נדרש לספק רק את התוכן הרלוונטי עבורו.
לסיכומו של נושא הבלוג עבורי:
אני חושבת שהבלוג הוא מעין "מסע אישי" הלוקח אותך לטיולים בכל מיני מקומות בעולם, גם כשפיזית אתה נמצא בתוך החדר הפרטי שלך. פעם, כתבתי את כל חוויותיי וכל "הסודות הקטנים" שלי בתוך יומן אישי עם מפתח קטן (אני בטוחה שלכולם היה את היומן הזה....), כתבתי בו לאורך כל בית הספר היסודי והתיכון. לצערי הרב, אינני יודעת היכן נמצא יומן זה היום, למרות שניסיתי לחפשו אין סוף פעמים בבית הורי. ואילו הבלוג, מכיוון שהוא זמין מכל מקום ומקום, גם כשאהיה במקום שונה מאתמול, אוכל לקרא ולראות מה עבר עלי ביום הקודם , לראות את ההתפתחות שלי ואיך למדתי מ"טיוליי השונים" ומניסיונותיי.
הבלוג הוא בעצם מסע פנימי עצמי השונה מאדם לאדם.
רנית היקרה,
השבמחקראשית, תתחדשי על העיצוב המרענן.
שנית אני שמחה לקרוא על השינוי שאת חווה בהתייחס לכתיבה בבלוג. אכן יומן אישי המתעד באופן רפלקטיבי את התהליך הלימודי, יש פה במובן מסוים הגבלה על נושאים עליהם הייתי רוצה לכתוב, נושאים שמעסיקים מתחום המקצוע, שינויים שמתרחשים במערכת החינוך לאו דווקא כאלה הקשורים ללימודינו.
כן, למדתי כמוך על דרך יעילה לתקשורת והעברת מסרים
לקהל יעד כזה או אחר, במקרה שלנו אולי זה אפשרי לנהל כיתה באמצעות בלוג.
ורד.
לרנית : פוסט על בלוג בבלוג ...
השבמחקאחד הדברים החסרים לי בבלוג הוא פיתוח השיח . אני מקבלת מידי פעם תגובות לפוסטים שאני כותבת , קוראת את התגובות בהנאה רבה ו ... לא מגיבה בחזרה . לא מתפתח דו שיח אמיתי ביני לבין המגיבים . אני נהנית לעיין בבלוגים השונים , לקרוא , לשאוב רעיונות , ללמוד . אני רגילה לדבר , לשוחח , להגיב מיידית ולהגיב לתגובות , ודבר זה חסר לי בבלוגים .
מלבד זה - שעות רבות של כתיבה ( לעיתים מאולצת ..) .
נהניתי מאוד לקרוא את התובנות של מהבלוג . מאחלת לך המשך כתיבה מהנה ופוריה .
היי רנית,
השבמחקאני מזדהה עם תחושותייך, ובתור חברתך לכיתה מבית ספר יסודי, אני עדה ליומן האישי שכתבת באותה תקופה, גם לי היה יומן פרטי ועד היום נוהגים לכתוב ביומנים- לבת שלי בת ה- 10 יש יומן מהסוג שהיה לנו- לא יומן דיגיטלי אלא הפעם יומן כרית- כרית רכה שבתוכה יש יומן, את רוכסן הכרית ניתן לנעול במנעול קטן.
כעת אגיב לתגובתה של נעמי, שותפתי היקרה, לידיעתך, ניתן להגיב על תגובה של כל אחד ע"י יצירה של תגובה חדשה המתייחסת לאותו הפוסט.
ממני, איריס.
שלום רנית..אני מג'ד .. לומד תואר שני בניהול במכללת המרכז האקדמי
השבמחקאת האמת העיצוב של הבלוג שלך מאוד יפה
בחירתי בבלוג שלך כי הוא מדבר על הנושא שלנו בלימודים עם המרצה "גילה" .. וגם רציתי שיוסיף לי עוד אינפומציה על מה הוא ? ומה התועלת שלו ?
אבל אני רואה שיש תקופה ארוכה בין המגיבים ובין המינויים .. למה ?
וגם שבעל הבלוג צריך לבדוק את הבלוג שלו כמעט כל יום בכדי שיחזיר לו תשובה
האם זה נכון ?